הסיפור שלנו מתחיל בדינוּב (Dynów), עיירה בדרום-מזרח פולין, סמוך לסאנוק (Sanok), בירצ'ה (Bircza), ופשמישל (Przemyśl), פולין, כאשר אשתו של שלמה בן קלמן טפר הולידה שלושה ילדים: יונס (יונה) טפר, פייגע טפר ועוד ילד.
פייגע התחתנה עם מאיר פיש, והיו להם לפחות שלושה ילדים: אסתר, שרה צירל/צורל, ומנדל. אסתר התחתנה עם סלומון לייב (שלמה אריה) לישנר מטיראבה וולוסקה (Tyrawa Woloska), סמוך לסאנוק, ונולדו להם ארבעה בנים בדינוב: יצחק, מכל (מיכאל), נחמן (01 אפריל 1901–23 מאי 1993), והירש מיילך (צבי אלימלך). יצחק (1896–1942) התחתן עם איתה קנור ונולדו להם רחל וישראל. מכל (1899–1942) התחתן עם שיפרה לנדאו (בערך 1906 עד 1908–1941) מטיראבה וולוסקה והיתה להם בת, לאה (לושה), ב-1936. הירש לא התחתן, אך עבר לגור בפשמישל. השלושה בנים האלו עובדו יחד עם אביהם בתור סוחרים עד למלחמה, כאשר נספו במחנת ריכוז בלז'ץ, בטיראבה וולוסקה, או בלבוב. נחמן (ז"ל) הצליח לשרוד ועלה לארץ יחד עם אשתו, הדסה (יהודית) הודיס, ונפטר שם ב-23 מאי 1993. לנחמן והדסה היתה בת אחת, רבקה, שנפטרה מסרטן ביולי 1998, אבל השאירה בעל וילדים המתגוררים בארץ.
מנדל פיש התחתן עם מלכה אלסטר והיו להם ארבעה ילדים: יצחק, נפתלי, פסח, ופייגע, וכנראה כולם נספו בשואה.
אחיהם של יונס ופייגע טפר גם התחתן והיו לו לפחות שני בנים: שייע (ישעיה), שהתחתן עם מאלה וולפלינג (קרובת משפחה מצד של האם) ודוד. יכול להיות ששני האחים היגרו לארצות הברית.
אחיה של אסתר, רב יונס (הכוהן) ואשתו מאטל (מולי) גרטנר גרו במְזִ'גלוּד (Mrzygłód), כפר סמוך לסאנוק (מאין מאתל) ונולדו להם ארבעה ילדים: מאיר ישראל טפר, שנולד ב-05 אוגוסט 1874, יוספין (פפי) טפר, שנולדה ב-1880, קלארה (חיה) טפר, שנולדה ב-1884, וסיידי (שרה) טפר , שנולדה ב-15 מאי 1890. בשנת 1902, שלוש האחיות היגרו לניו יורק, אף-על-פי שעשו זאת בנפרד. למשל, תיעוד האונייה של יוספין מציין שהגיעה לקויבק ב-08 נובמבר 1902, על אוניית "אר. אם. אס. לייק שמפליין" ששט מליברפול ב-28 לאוקטובר. יוספין גארטנר (ימין) וקלארה טוביטס (שמאל), תאריכים לא ידועיםיחד איתה בכניסתה לארצות הברית בסנט אלבנס, שבוורמונט (St Albans, Vermont), היתה בתה פרנצס (רשומה כ-"פאני"), אך לא בעלה, סיגמונד (זיגמונד) גרטנר, שהיגע על אוניית "אר. אם. אס. לייק אונטריו" ב-01 יולי 1902 וכבר התיישב בניו יורק (ברחוב ווילט 88, ב-"לוור איסט סייד", קרוב לגשר ווילימסבורג). כשהיגעה, יוספין הצהירה שהמגורים הקודמים שלה היו בווינה, וזה מספר לנו שהיא עברה ממז'גלוד כמה שנים לפני שהיגרה לארצות הברית. כנראה שמאיר נסע בעקבות אחיותיו, והתגורר ועבד בניו-יורק כאופה בשתי תקופות (1905–1907 ו-1909–?), אבל חזר לאירופה לפני מלחמת עולם הראשונה. רישומים מאניית ה-קייזרין אוגוסטה ויקטוריה, אז אחת מהאניות הגדולות בעולם, מראים שהוא שט מהמבורג עד ניו יורק מה-11 דצמבר 1909 עד ה-20 לחודש, הצהיר על עצמו כ-"פועל" ועל יעדו כביתה של אחותו קלארה, ב-239 רחוב ה-122 מזרח (קרוב לשדרה השנייה בהארלם) במנהטן.
יוספין גארטנר, תאריך לא ידועיוספין טפר גארטנר, הבת הבכורה, ובעלה (שגם היה בן-דודה) סיגמונד גארטנר, צייר קיר, היתה משפחה גדולה של שישה ילדים. יוספין, היגרה עם בתה הבכורה (פרנצס), בזמן שהיתה בהריון עם בתה השנייה, אליזבת'; בשנים הבאות, היא הולידה גם את סיידי (הידועה גם כסוזן), ליליאן, אירווינג, ופול. פעמיים פגע אסון במשפחה: קודם ב-1922, כשסיגמונד מת כתוצאת הרעלת עופרת מהצבעים שבהם השתמש, ועוד פעם ב-1935, כשפול התאבד בגיל 21. אחרי שגידלה את כל ילדיה, יוספין התחתנה שוב, לשמואל אברמס, ועברה לגור בפלורידה, אבל נפתרה רק שנה אחר-כך, ב-13 מרץ 1938.
אליזבת' התחתנה עם רוברט רוזנתל והולידה את מרילין ומרווין בברוקלין. היום, שני האחים עדיין גרים באזור ניו יורק, בניו ג'רזי ובפנסילווניה. דייויד רוז, בעלה של בתה הקטנה של מרילין, רוברטה, מעקב אחרי השורשים של ענף המשפחה הזה.
משפחת טוביאס עם אחיו של שמואל, בערך ב-1910אחותה האמצעית של יוספין, קלארה (חיה) טאפר (הידועה גם כקלארה טפר) גם התחתנה לפני הגירתה מפולין—לסמיואל טוביאס, ונולדו להם שני ילדים, הארי ורוז. קלארה נפטרה בגיל 85 ב-21 דצמבר 1969, ובעלה נפטר בגיל 100 ב-13 נובמבר 1977.
האחות השלישית, סיידי (שרה) טאפר (הידועה גם כסיידי טפר) שנולדה ב-15 מאי 1890 התחתנה עם הארי גולדשמית' בניו יורק, אבל הנישואין לא היה מוצלח וגם לא נולדו להם ילדים. רוב חייה, סיידי גרתה לבד ב-"לוור איסט סייד" של מנהטן. סיפור מותה הוא טראגי: היא נפטרה לבד בינואר 1967, אבל יותר משבועיים עברו עד שאחיינה, אירווינג גרטנר, מצא את גופתה אחרי כמה נסיונות לא-מוצלחות להשיג אותה בטלפון.
מאיר טפר, 1905–1910אף-על-פי שמאיר היגר לארצות הברית יחד עם אחיותיו, הוא השאיר בפולין את אשתו שיינדל בירפאס וילדיהם הבכורים, מינדל (מינה) ובלימה. בזמנו בארה"ב, הוא עבד בתור אופה בניו יורק, אבל בסוף (לסיבה לא ברורה) הוא עזב את החיים החדשים שלו וחזר לאירופה בערך שנתיים לפני מלחמת העולם הראשונה. בתו אסתר (אווה) נולדה זמן קצר אחר-כך, ואחריה, נולד הילד היחיד—יעקוּבּ. בכאוס של המלחמה, מאיר פחד מהרוסים ולכן לקח את משפחתו לקושיצה (Koice) שבסלובקיה. אמור שהוא גם ליחם במלחמה למען האימפריה האוסטרית (שאז שולטו על כל האזור), וגורלו היה טוב יותר מחתנו לעתיד דויד לוונתל-מונד, שגם ליחם כחייל אוסטרי, אבל נפל בשבי (ככל הנראה בהגנתו על המבצר בפשמישל) ונלקח לסיביר. מניחים שדויד ברח לפולין אחרי פריצת המהפחה הרוסית.
יש מצב שלפני הגירתם של מאיר ואחיותיו לארה"ב, הם עברו יחד עם אביהם, רב יונס, לנובה וויֵש (Nowa Wieś) כפר סמוך ל"שטעטל" בירצ'ה, שבדרום-מזרח פולין. יונס היה רב נכבד והקהילה בבירצ'ה הציעה לו תפקיד. לרוע מזלו, כשהגיע תושבי בירצ'ה (לסיבה לא ברורה) חזרו בהצעתם, וזה גרם לבעיות כספיות חמורות וייתכן שזו הסיבה שילדיו נסעו לארה"ב. כנראה, שם בבירצ'ה פגש מאיר את אשתו שיינדל; אביה דויד בירפאס גידל את משפחתו ביבורניק רוסקי (Jawornik Ruski) או בז'וּהטין (Żohatyń) כפרים שכנים. יש גם אפשרות שחיו בניז'נקוביצה (Niżankowice), גם באזור. עוד קרובים של משפחת בירפאס—בתי האמר וטורנר, גרו גם הם בז'והטין. פייגע פרייפלד, תאריך לא ידועלשיינדל (בירפאס) היו כמה אחים. האחות רגינה התחתנה עם אהרן שנל והיו להם חמישה ילדים בלשצ'בה דולנה (Leszczawa Dolna): בת, שנולדה ב-1896, מוטי (נולד ב-1906) ושמואל, שניהם שהתחתנו לפני המלחמה, איציק הירש, ויוסף. אחות אחרת התחתנה עם אדם מבית פרייפלד גם בז'והטין והיתה להם בת, פייגע (נולדה בערך ב-1893), שהיגרה לארה"ב במאי 1911. האחות האחרונה התחתנת עם מישהו מבית הוך והיה להם בן, ששרד את השואה אבל נרצח על-ידי פולנים לא ב-1945 או ב-1946. כאשר פייגע פרייפלד היגרה לארה"ב ב-1911, היא הגיעה יחד עם הבת-דודה שלה, גיטל הוך (נולדה בערך ב-1895), בת למשה הוך מיבורניק רוסקי. למרות זאת, אינו בטוח האם משה היה דודה של פייגע או קרוב אחר. בניו יורק, יצרה פייגע קשר עם האחיות טפר, כי לאשתו של אירווינג גרטנר היתה תמונה שלה שהוצגה כאן. אם זאת, יותר עליה לא ידוע. כשהיגעו פייגע וגיטל לניו יורק, הן הצהירו על יעדן כבית של בן/בת-דודה שלהן, סומה? (Sume?) טורנר, ברחוב ריבינגטון ב-לוור איסט סייד של מנהטן, שמאשר את הטענה ששיינדל הייתה מבית "בירפאס, האמר, וטורנר".
ב-2010, גילינו שלשיינדל היה אח צעיר, מיילך (אלימלך) בירפאס (נולד 01 ינואר 1882), שהתחתן עם אטל דילר (נולדת ב-1891, בתה של אשר למל דילר ואחותו של צבי דילר, ששרד את השואה). היו להם כמה ילדים: מליה-ברנדל (נולדה ב-1913), חנה (נולדה ב-1915), מרכוס, זיסל (נולדה ב-1922), שיינדל (נולדה ב-1925), ושווה או שרה (נולדה ב-1927). כולם, חוץ ממרכוס, נספו ביולי 1941 ביבורניק רוסקי, שם התגוררה משפחת בירפאס. מרכוס שרד את השואה בהבנה שכל משפחתו נרצחו. הוא עלה לארץ עם משפחתו, שם הוא נפטר ב-2009, שישה חודשים לפני שמשפחותנו גילו אחת את השנייה ולפני שהוא יכול היה לגלות את קיומו של בן-דוד שלו, יאקוב טפר, בשבדיה.
משפחת לוונתל, סוף שנות ה-1920; מינה, דויד, מטילדה, יונס, ושרה
ארבעת ילדיי מאיר נשארו בסביבת בירצ'ה. הבכורה, מינדל (מינה) התחתנה עם דויד לוונתל-מונד; מיד לאחרי לידת בן בכורם, אב המשפחה שלנו יונס לונטל ב-02 פברואר 1922 (שנקרא ע"ש סבו רבא הרב יונס טפר שנפטר זמן קצר לפני מולדתו), עברו לגור בקוֹז'ניץ (Korzeniec), עוד כפר סמוך לבירצ'ה, וניהלו פונדק על הכביש הראשי בין בירצ'ה לבין פשמישל. לסבא יונס היו ארבעה אחים: שרה (שלינקה), מטילדה (מאניה), ברנרד, וגרשון. ילדה חמישית בשם סימה נפטרה עוד בינקותה מדלקת המוח.
בלימה היתה היחידה משאר הילדים של מאיר שהתחתנה לפני מלחמת עולם השנייה, אך התגרשה מבעלה אחרי זמן קצר בגלל התמכרותו להימורים. אסתר (אווה) ויעקוּב, צעירים מאחיהם בעשר שנים. פועלו בתנועה הקומוניסטית באזורם, במיוחד אחרי שרוסיה וגרמניה חילקו את פולין ב-1939 ובירצ'ה נמצאה תחת שליטה סובייטית. לכן, שגרמניה הנאצית בגדה ברוסיה ופלשה ביוני 1941, אסתר ואחיה יעקוב—שידעו איך התייחסו הנאצים לקומוניסטים—ברחו מזרחה לאוזבקיסטאן, ושם עברו את המלחמה בשלום. אך הנאצים, שחיפשו את אסתר ויעקוב, עצרו את מאיר, ועינו אותו ושברו לו את הרגליים תוך כדי לגלות היכן ילדיו ברחו. דבר שמעמיק את הטרגדיה הזאת, הוא זה שלמאיר לא היה שום מידע על מקומם של אסתר ויעקב. הנאצים שלחו את מאיר למחנת אושוויץ, שם נהרג ב-31 מאי 1942.
יונס לונטל, 1940; שנה לפני שברחהוריו של סבי הציעו שיברח מזרחה, כמו שעשו הדודה והדוד שלו. במשך שנתיים הכיבוש הסובייטי, הרוסים הכריחו רוב האוכלוסייה הצעירה להצטרף לליגה הקומוניסטי לנוער (למשל, בלי חברות בליגה, היה מאוד קשה להשיג עבודה). הסבא שלי, אף-על-פי שלא האמין כל-כך באידאולוגיה, התחבר לארגון המקומי. אחרי ששמעו שהנאצים פולשו לרוסיה, ההורים שלו ביקשו ממנו ומאחותו לברוח. באירוניה, הסבא שלי נוצל לא בגלל שידעו על המעשים הנוראיים של הנאצים כלפי היהודים, אלא בגלל היותו מעורב בפעילות קומוניסטית. אביו אף שקל לברוח עם כל המשפחה, אבל וויתר אחרי שחבר אחד שיכנע אותו להישאר. בכל אופן, הסיכוי שכל המשפחה הייתה מצליחה לברוח הוא קטן מאוד.
ב-24 יוני 1941, סבי נפרד מאמו ואֶחיו שהסתבר לפעם האחרונה, ויצא לדרכו עם לא הרבה יותר קצת לחם ומעט כסף בכיס. לכמה ימים, הוא ברח ברגל, התרחק מכבישים ראשיים, וישן רק כמה שעות. דינה לונטל, שנות ה-1950לא פעם אחת הוא נוצל מסכנה רצינית. בהמשך חציותו את אוקראינה, הוא הצליח להמשיך באמצעות רכבות, על גגותיהן הוא קפץ ואחז בארובותן החמות. כאשר הגיע עמוק לתוך אוקראינה, רחוק מהחזית, הוא מצא עבודה בחווה קולקטיביסטית ("קולחוז"). אבל הפלישה המתמשכת של הגרמנים דחפה אותו יותר ויותר פנימה אל תוך הברית המועצות, ובסוף הגיע אל הרי האוראל במרכז רוסיה, אלפי קילומטרים ממקום מולדתו. שם, ב-25 יולי 1945, התחתן עם סבתי דינה דרוז'נסקה, פליטה יהודית מעיר וויניצה שבמרכז אוקרינה, והם הקימו שם משפחה בעיר קמנסק-אוראלסקי. עד היום הזה, גורלם של משפחתו (חוץ מאביו שנפתר מהתקף-לב בגטו של בירצ'ה) אינו ידוע.
אסתר אוברלאנדר, שנות ה-60
הסבא שלי, יונס, נשאר בקמנסק-אוראלסקי, בהרי אוראל, וגידל שם יחד עם סבתי דינה משפחה בת ארבעה ילדים: קלווה (אורה), מניה (מירי), ליאון (אריה), ולובה (אהובה). יונס שלח מכתבים רבים למשרדים ממשלתיים באיזור בירצ'ה ובכלל פולין, בתקווה שיגלה את גורלם של משפחתו. בצירוף מקרים נפלא, אחד מהם הגיע למשרד עירוני באותו רגע שאסתר נוכחה. היא זיהה את שמו של יונס על המעטפה ויצרה עמו קשר ועזרה לו לצאת מרוסיה ולחזור לפולין, והוא ומשפחתו היגרו לוולבז'יך, במערב פולין.
חוץ מיונס, אסתר ויעקוב היו היחידים לשאר בחיים אחרי השואה; הם חזרו מאוזבקיסטאן מיד לאחר הסתיימה המלחמה. הם ברחו לאוזבקיסטאון ושבו לפולין ואחרי המלחמה—לצד השני, לוולבז'יך (פעם וולדנבורג). אסתר התחתנה שם עם ארתור אוברלאנדר (או אוברלנדר) מדרוהוביץ', שבאוקראינה. יעקוב נשא למריה (מושיה) ציגלמן. ארבעתם יעקוב טפר (ימין) וארתור אוברלאנדר (שמאל), שנות ה-60בסוף עברו לגור במלמו, שבשבדיה, בתחילת שנות השישים. ארתור נפתר ב-1991, ואסתר ב-2002. אמו של ארתור הייתה קלארה רותשטיין ודודו היה יצחק שמואל רותשטיין. כל המשפחה שלו נספו בשואה, כולל גם את אשתו הראשונה ובנו, שמתו על-ידי האוקראינים, לפני שלקחו אותו לצבא הסובייטי.
למשך חמישים שנה, סבי חיפש את צאציו של שלוש הדודות שנסעו לניו יורק בשנת 1902. כפי שציון לעיל, האחיות נסעו יחד עם אחיהן, מאיר ישראל טפר (סבו), שחזר אחר-כך לפולין.
כדי למצוא את הקרובים, השתמשתי במשאבים קיימים, כמו מפתח המתים של ביטוח חברתי (Social Security Death Index), שנמצא באינטרנט. החלטתי לחפש את סיידי גולדסמית', כי הסבא שלי ידע שהיא הייתה עוד בחיים בשנות החמישים ואולי מאוחר יותר, כיוון שדודתו הייתה אז בקשר איתה.
מצאתי כשמונה תוצאות לחיפוש "סיידי גולדסמית'" ב-SSDI, ואחרי שחישבתי את התאריכים, היה נראה לי שרק שתיים מהן תיאמו עם מה שידענו. בחרתי באחת, שחיה מ-1890 עד ל-1968 ומלאתי בקשה לקבל את תופס הבקשה לביטוח חברתי (SS-5), שיש בו מידע רלוונטי על המשפחה, שהנפתר כתב בזמן הגשתו את הבקשה. כאשר קיבלתי את התופס, ידעתי מיד שמצאתי אותה. סיידי רשמה את אביה ואמה, יונס ו-"מולי" (מאטל) טפר. עם המידע החדש, המשכתי וביקשתי את תעודת המוות שלה, לראות את מהוריש אותה או אם היו לה ילדים.
בתיחת ינואר 1999, קיבלתי את תעודת המוות. פתחתי את המעטפה וקראתי שהיא "נמצאה מתה" על-ידי אירווינג גארטנר ב-17 ינואר 1968. על ניחוש, חיפשתו גם אותו במפתח המתים, ומצאתי תוצאה של אחד שנפתר ב-1988 בבוקה ראטון, שבפלורידה. לא הייתי בטוח שזה הוא, אז חיפשתי את שמו בספר טלפונים של פלורידה ומצאתי "אירווינג ואידית' גארטנר" בבוקה ראטון. בשלב זה, הייתי בטוח שלפחות אשתו נשארה בחיים, והתקשרתי.
אין מילים לתאר את השמחה כאשר מוצאים משפחה. אף-על-פי שהרבה חוששים שמחשבים והאינטרנט מרחיקים בני-אדם אחד מהשני, כשמילים אלקטרוניים מחליפים מפגשים בארבע עיניים, אפשר גם להשתמש בהם לקרב בין אנשים. כוח האינטרנט נמצא בזה שהוא יכול ליצור תוצאות לא-יאומניות כמו זה של המשפחה שלי—שמצאנו משפחה גדולה ומשגשגת שליה לא ידענו כלום.
מאז שסבי ברח מביתו ב-22 יוני 1941, הוא חיפש את הקרובים שנעלמו לו בכאוס המלחמה. הוא הצליח רק למצוא דודה ודוד ב-1958. אבל הקרובים בארצות הברית, ששלחו לו אוכל ומתנות בילדותו תפסו מקום בדמיון שלו. "היתה לנו את התמונה שלהם בקיר—תמיד", הוא זוכר. תמיד שמרנו את השמות—גארטנר, גולדסמית', טוביאס, ורוזנת'ל—באילן יוחסין שלנו למשך שנים ארוכות, אפילו שלא ידענו בדיוק את הקשר המשפחתי או אם זכרו אותם נכון סבי ודודתו. הגילוי ויצירת קשר איתם הינם אחד מן ההצלחות המאושרות בחיי, ומשהו שהביא לסבי לא מעט שמחה.
המשפחה שלי אסירת תודה לכל מי שעזר לנו בחיפוש—במיוחד לחוקרי שורשים ול-"ג'יוויש-ג'ן" (JewishGen). כמו כן, אני מודה לכל אחד ואחת שעוזר לי בחיפושיי האחרים (הקרובים של סבתי ברוסיה ובארה"ב, ושורשיו של סבי בפולין) ואני מוכן לעזור לאחרים בדרך להשתיל את שורשיהם.
|
מפתח
- מוצאנו בדינוב וסאנוק, פולין
- שלוש האחיות טפר
- מאיר טפר ומשפחתו
- השרדות יונס לונטל
- חיים אחרי המלחמה
- גילוי הקרובים בניו יורק
מצבות
הקלק על התמונה כדי לראות את גודלה המלאה.
|